כאשר ההסבר הרשמי הוא הקונספירציה 

22 אפריל 2011

כאשר ההסבר הרשמי הוא הקונספירציה

"מי רצח את אבא"

סיכום מצרפי-נסיבתי באשר לרצח ג'ו אלון והקשרם לארועים שקדמו למלחמת יום הכיפורים

כאשר קיים ארוע או ארועים אשר איננו וודאים באשר למסקנתם הסופית, עלינו לפרוש ראש וראשון את כלל העובדות הידועות לנו, לאתר את "הפערים החסרים", להכניס משמעות מושכלת, לעיתים נסיבתית לאותם פערי ידע ואזי לנסות להגיע לתמונה שלמה, תוך כיוונון עדין חוזר ונישנה אשר יביאנו למסקנה סופית אשר ההגיון והסבירות שולטים בה והיא המהווה את ההסבר הטוב ביותר אשר בידנו לספק.  ההסבר הניבחר הסופי הוא הסביר ביותר מבין האפשרויות הסבירות פחות, אך תמיד טומן בחובו יסוד מסויים של אי וודאות שאין בידנו להתירו עד תומו..

אנו ברגיל, חווים עובדות המגיעות מקצוות ארץ שונים הניראות כחסרות משמעות לכשעצמן אך במדה ונצרפן לאחרות, הניראות לכאורה גם הן תלושות וחסרות משמעות, הרי המצרף הכולל מקבל משמעות מאירת עינים המביאתנו למסקנה כוללת סבירה.

עלינו להדגיש את נושא הסבירות בפיענוח ארועים כגוןן דא.  איננו יכולים להיות וודאים, ללא כל שמץ של ספק בתקפות מסקנותינו הסופיות.  גם אם הבאנו יחדיו את כלל העובדות הידועות תוך שנפחנו בהן הגיון מצרפי ונסיבתי.  תמיד ייוותר אחוז מסויים של ספק אשר אפשר ונאלץ לחיות עמו לעולם ועד באשר אפשר כי לעולם לא נוכל למלא את פער הידע העובדתי  לגבי הארוע ותמיד תמיד יישאר אותו חלק הנישען על סבירות והקש הגיוני הממלא ליבותינו ספק זעיר כרחב.  אנו נחזור לנושא ההקשים המצרפיים והנסיבתים ונושא הסבירות בהמשך המחקר.  חשוב להדגיש כי אין בחומר שיובא להלן כל בסיס משפטי כלשהו ואין לעשות בו שימוש ככזה.

בבואנו להעריך תהליכים הסטורים נטיינתנו (הטיבעית) הינה לקבל את ההסבר הרשמי, הממלכתי באשר לסיבת הארועים ולתייג כל דעה ותאוריה אחרת הנוגדת את הקו הרשמי, בכינוי "תאוריית קונספירציה", תאור הבא לבדל את התבן (ההסבר הרשמי) מהבר (הקונספירציה-המזימה).

אך רובנו איננו מתעכבים למחשבה הספקנית ההגיונית המתבקשת והיא כי אפשר בהחלט שההסבר הרשמי לארועים הוא-הוא תאוריית הקונספירציה (המזימה) ואילו ההסבר החילופי הוא ההסבר התקף.  שהרי יותר אינטרסים לעומתיים אופפים את ההסבר הרשמי בידי הפקידים הממונים אשר מטבע הדברים נידחפים להגן על הממסד ועל עצמם כמובן מהפללה או אצבע ציבורית מאשימה, בעוד בעלי התאוריות החלופיות נקיים בדרך כלל משיקולים שאינם ממין הענין למעט רצון בוער לחשוף האמת.

ראש וראשון עלינו לפרוש העובדות כהוויתן.

לשם כך נביא מספר עובדות התלויות בהתנהלותם של ארבעה אישים מרכזים המהווים את הקשר הגורדי באשר לפעולות שקדמו למלחמת יום הכיפורים ואשר הובילו בסבירות גבוהה לרצח ג'ו אלון ז"ל, הניספח האווירי הישראלי בוושינגטון, לבין הארועים המתגלגלים באותה התקופה במזרח התיכון, אשר כל הדרכים מובילות למסקנה כי עניין הרצח והארועים אשר קדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, קשורים קשר אמיץ האחד בשני בבחינת "סיבה ומסובב" ישירים ועקיפים.

יוסף (ג'ו) אלון ז"ל– אלוף משנה, הניספח האווירי של  צה"ל בוושינגטון

יליד צ'כיה, יולי 1929 , טייס קרב, אלוף משנה, ממקימי חיל האויר הישראלי.  מפקד טייסת המיראג'ים הראשונה של חיל האויר.  הקים את ופיקד על בסיס חיל האויר בחצרים.  בשנת 1970 מונה לתפקיד ניספח חיל האויר בוושינגטון.  שלש שנים לאחר מכן, 1 יוני 1973 מצא מותו מכדור מרצחים בעת מילוי תפקידו.

דומה ואין חולק על העובדה כי ג'ו אלון נירצח בפתח ביתו, כשלשה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מסיבה אשר אינה רצח לשם שוד, אלא מסיבה שונה כלשהיא אשר נותרה עלומה עד היום.  מטרת סקירה זו היא לנסות ולעמוד על המניעים האפשרים לרצח וכן לנסות ולהצביע על האחראים לכך.

אלון ז"ל נורה ונירצח על ידי מתנקש בודד בליל 1 יולי 1973 .  חקירות ה-FBI  לא  הניבו כל תוצאות.  באורח תמוה ויוצא מגדר הרגיל הושמדו בשנת 1976המסמכים הקשורים בחקירת הרצח על ידי חוקרי ה– FBI  בלא שניתן כל הסבר סביר לכך.  מאז ועד היום כלומר: משנת 1976 ועד עצם ימינו אלו, לא נערכה כל חקירה, ככל הידוע לנו למצער, בנסיבות הרצח של אלוף משנה בצה"ל אשר נורה ונירצח בעת היותו בשליחות מדינת ישראל וצבאה בארץ נכר.  הנושא גווע וצנח לתהום הנשייה והשתיקה.

עובדת הפסקת החקירה תוך זמן קצר יחסית והשמדת המסמכים הקשורים בה, היא כשלעצמה מטילה צל חשד כבד כי משהו שאינו תקין אופף את נסיבות הרצחו של אלון ז"ל.

סיכום בינים לגבי האישיות:

ג'ו אלון, טייס קרב מצטיין, מפקד מוערך ומנהלן מוכשר, איש רעים האהוב ומוערך על הסובבים אותו.  נודע בכישוריו ליצירת מערכת יחסי עבודה המתבססת על אישיותו הכובשת. היה מקובל מאד בקרב עמיתיו האמריקנים בפנטגון ובראשויות הצבא האמריקני ויצר מערכות יחסים אישיות אמיצות עם חלקם כשל בחיבתו לטיפה המרה, עובדה שעמדה לו לרועץ ואפשר שאף חרצה גורלו.

קשה להניח כי ג'ו אלון לא נחשף עקב תפקידו ומיצובו הצבאי בתפר הישראלי-אמריקני לסודות מדינה, הן אמריקנים והן ישראלים ובפרט בנושאים השייכים לפעילות חיל האוויר בזמן מלחמה בין ישראל לצבאות ערב.  ומכאן קשה להניח כי לא נחשף להשתלשלות המעורבות האמריקנית במהלכים אשר קדמו למלחמת יום הכיפורים.

הנרי אלפרד קיסינג'ר – היועץ לביטחון לאומי לנשיא האמריקני בעת הרצח.

האישיות המשפיעה והמרכזית ביותר על המאורעות המתוארים כאן הינו ללא ספק הנרי קיסינג'ר, יהודי יליד 1923 בגרמניה, אשר שיחק מזלו ומשפחתו היגרה לארה"ב בשנת 1938, בסמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה ותחילת רצח והשמדת העם היהודי המסיבית והשיטתית הידועה מאז כ'שואה'.

בעת הרצחו של ג'ו אלון יוני 1973 , שימש הנרי קיסינג'ר כיועץ לביטחון לאומי האמריקני תחת ממשלו של ריצ'רד ניקסון ומונה למשרת שר החוץ האמריקני בממשל זה באותה שנה, בספטמבר 1973 .

האידאולוגיה של קיסינג'ר ניגזרה והושפעה עמוקות ממשנתו של מטרניך (קלמנס ונצל פון מטרניך - 1773 – 1858 קנצלר אוסטריה ודיפלומט אירופי מוביל), שניסה לערוך סדר פוליטי חדש באירופה השסועה לאחר תקופת נפולאון והיה הדמות המובילה בקונגרס וינה ב- 1815 .  מדיניותו עוצבה תוך כדי התחשבות במאזן הכוחות בין המעצמות אשר היוו לגבי דידו את הבסיס לשלום עולמי וליציבות בעולם במאזן הכוחות הגלובלי.

קיסינג'ר אמנם היה במוצאו יהודי אך התנהלותו מלמדת כי עובדה זו נתפסה בעיניו לרועץ (ראה ערך-היהודי גולדשטיין המכונה גם גולדסטון).  מעשיו מלמדים כי הדחיק עמוקות את עובדת מוצאו ועמל קשות לשכנע סביבתו כי הדבר אינו פוגם בתיפקודו ובנאמנותו לארה"ב.   האיש דגל בריאל-פוליטיק קיצוני (שוב, אסכולת מטרניך) אשר העמיד את טובת ארה"ב מעל כל שיקול אחר גם אם זה כרוך היה בפגיעה בבני עמו היהודים בארץ ישראל.

אבני דרך בהתנהלותו ואישיותו של קיסינג'ר:

1 תכונת הקונספירטיביות של מדיניות קיסינגר כאבן יסוד בתחום המדיני.  חיוניות דרך הקונספירציה (לטעמו) בהקשר למדיניות החוץ כדוקטרינת "המלחמה המוגבלת" בעידן הנשק הגרעיני.

2.תפקוד קיסינגר כאסטרטג גלובלי בתקופת המלחמה הקרה, בהקשר המשולש של ארה"ב, בריה"מ וסין, להעצמת תפקיד ארה"ב שלאחר ויטנאם. בקורת מובנת כנגדו עד להאשמתו בפשעי מלחמה באשר לאתוס ההומניסטי בנוגע למחיר המלחמה הקרה בסין, אינדונסיה וצילה.

3.השואה והאנטישמיות כשנאת-האינטלקטואלים, כרקע ביוגרפי פסיכו-הסטורי למרכזיות הכוח בתפיסה הפוליטית של קיסינגר, מיקודו בענין האינטלקטואלי בעידן הדפלומטי באירופה, אמנות המלחמה הסודית. פתוח הקונספירטיביות בזמן שרותו במודיעין הנגדי האמריקני באזור הכבוש האמריקני בגרמניה.

4.דוקטרינת המלחמה המוגבלת (ונגזרות הקונספירציה ממנה) בעידן הנשק הגרעיני.

5.קונספירציה (דוקטרינת המזימה), כאמצעי שרידות פוליטית תת מערכתית, תמרון המועמדים לנשיאות, תמרון המהלך המדיני של שיחות השלום עם צפון ויטנאם לתכלית השרידות הפוליטית האישית – אנלוגית קיסינגר –מרואן אשרף (1944 – 2007 , מצרי רם דרג אשר שימש כסוכן מוסד שנוי במחלוקת עקב חשד כי שימש כסוכן כפול.  ניטען כי סיפק המידע לגבי עיתוי מלחמת יום הכיפורים).

6.ריכוז שליטה במערכות הצבאית והמדינית והתקשורתית בידי היועץ הפוליטי (קיסינג'ר כמובן).  דיאלקטיקת נטרול איום כאיום. קונספירציה ככפילות מדיניות-הסכמית גלויה עם צפון ויטנאם ומלחמתית נסתרת, באמצעות הפצצת בסיסיה בקמבודיה על עשרות אלפי הניקטלים שם, כסיבת השתלטות הקומוניזם בקמבודיה. הסתרת המעורבות האמריקנית מהמערכת המדינית הפנימית כסיבת כשל ווטרגיט ונפילת ניכסון.

7.קונספירטיביות קיסינגר, כאמצעי העצמת הכוח הפוליטי האישי, באנלוגיה לדרך מרואן אשרף: נצול המערכת האישית אינטימית רומנטית להסתרת הפעילות המדינית: קיום ערוץ שני של השיחות הסודיות עם צפון ויטנם, הנסתרות מן המערכת המדינית האמריקנית הממוסדת. 

8.כשל הריאל-פוליטיק של קיסינגר כהוכחת עקרון השרידות, התפקוד ההרסני של נטרול-איומים: כשל אסטרטגית ההפצצות בקמבודיה –כסיבת העמקת השליטה הקומוניסטית והשתלטות משטר החמר-רוז, על מליוני נירצחי "שדות הקטל" שם

9.עידן הנשיא האמריקני פורד שלאחר ריצ'רד ניקסון, קונספירצית המלחמה החשאית האנטי-קומוניסטית של ארה"ב בהובלתו של קיסינג'ר, באמצעות אינדונסיה נגד מזרח טימור, כולל הטבח הנורא שניגרם שם למורדים.

10.שוב קונספירטיביות קיסינגר:  המלחמה החשאית האמריקנית האנטי-קומוניסטית (כנגד סלבדור איינדה-נשיא צ'ילי הקומוניסט), מבחינת האתוס ההומניסטי –אחריות קיסינגר למשטר הדיכוי של אוגוסטו פינושה שנחת על העם הצ'יליאני בתואנה של מלחמה בקומוניזם והביא שם למרחץ דמים נורא.

11.שאיפות קיסינגר לכוח פוליטי בוושניגטון ניכרת היטב דרך המאבק לנשיאות ארה"ב בשנת 1968 . רוקפלר מאבד מועמדות לניקסון.  הצעה לקיסינגר לצדד בניכסון ולנטוש את רוקפלר נענתה מצד קיסינג'ר בסרוב.  אך הלה מצא דרך יצירתית לרכישת כוח והשפעה עצומים באמצעות מיצובו כיועץ ביטחון מיוחד לנשיא האמריקני ג'ונסון, תוך עשיית קופה נאה על גב מלחמת ויטנאם אשר בהקשר לה יצא שמו כאסטרטג המוביל את הארועים שם.

12.בשנת 2010 נחשפו הקלטות של קיסינג'ר משנות ה-70, ובהן גרס כי במקרה שברית המועצות תשלח את היהודים שבשטחה לתאי גזים - לא תהיה זו בעיה של ארצות הברית, והיא לא תצטרך להתערב.  אכן, "יהודי יקר" הוא האיש.

סיכום בינים לגבי האישיות

מטרת המידע שהובא לעיל בהקשר לקיסינג'ר מטרתו להצביע על העובדה כי האיש נקט בדרך שיטתית, למצער כפייתית, במדיניות קונספירטיבית, חסרת עכבות מוסריות, כענין של שגרה וכאורח חיים.  קיסינג'ר בהחלט מצא בתהליכי קונספירציה בוגדנים אמצעי הולם וראוי להשגת מטרותיו.

בנוסף, ערך חיי אדם, זכויות אדם ודמוקרטיה היוו אך מכשול פורתא בדרכו של האיש להשיג מטרותיו והללו הן תערובת מוזרה ומסוכנת של קידום אישי בכל מחיר, טשטוש זהותו היהודית, גם כן בכל מחיר והשגת יתרונות אסטרטגים באמצעות ייזום ופיתול יתרונות קונספירטיבים טקטים עבור מדינתו ארה"ב (שוב, בכל מחיר).

תכונה מובהקת של קיסינג'ר כרוכה במנהגו הקונספירטיבי לדלג מעל משוכות הדמוקרטיה והבקרה הציבורית ולקדם אג'נדתו במחשכים לעיתים קרובות כנגד רצון העם, הבוחרים והשלטון הניבחר.  לא בכדי כונה לעיתים בשם שהפך כינוי: "מקיאוולי" (ניקולו מקיאוולי 1469 – 1527), אותו הוגה דעות איטלקי אשר נודע בסיפרו "הנסיך" בו הטיף לרעיון שעל הנסיך (השליט, הנשיא, ראש הממשלה של ימינו) לעשות כל שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים אתיים והומנים.  זו דוגמה מוקדמת של תועלתנות וריאליזם-פוליטי.

ההוכחות למעשה הנכלים הניקרא גם תאוריית הקונספירציה או המזימה האמריקנית-ישראלית מצרית, נישען רבות על אישיותו של הנרי קיסינג'ר, בבחינת "היהפוך אריה עורו ונמר חברבורותיו".  קשה להניח כי אמן הקונספירציה הבינלאומית אשר שקד על זיקוק השיטה משך עשורים על פני מירב יבשות תבל, יוכל להתנהל אחרת בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, אלה היו כישוריו, לכך היה מוכשר.

אנואר סאדאת – נשיא מצרים שלאחר גמאל עבד אל נאצר

מוחמד אנואר אל סאדאת ( דצמבר 1918 –  6 אוקטובר 1981),.  עם מות נאצר, מונה למעלת נשיא מצרים בשנת 1970 , לאחר שמועמדותו אושרה במשאל עם.  חתם על הסכמי השלום בין מצרים לישראל ב- 26 מרץ 1979, נירצח על ידי "הג'יהאד המצרי" ב- 6 אוקטובר 1981 .

סאדאת נמנה עם חבורת "הקצינים החופשים" שהשתתפו בהפיכה הצבאית שהורידה מהשלטון את המלך פארוק בשנת 1952. בשנת 1957 הפך סאדאת למזכ"ל האיחוד הלאומי - המפלגה הממלכתית היחידה במצרים.  בשנים 1959-1969 שימש יו"ר האסיפה הלאומית. ב-1969, לאחר שמילא שורת תפקידים בממשלה, נבחר סאדאת לסגנו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר.

לאחר סירובה של ממשלת ישראל ליוזמת השלום של סאדאת, ביוני 1971 (אשר כללה נסיגה שלמה לקווי 1967), הבטיח סאדאת "קרב פראי ואכזרי, שבו נסכים להקריב מיליון קרבנות" בעודו מבטיח כי "שנת 1971 תהיה שנת ההכרעה".  דהיינו כוונותיו של סאדאת היו ידועות לישראל כבר שנים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

מטרתו של סאדאת במלחמה זו לא הייתה ניצחון טוטלי, אלא השגת מטרות צבאיות מוגבלות ופגיעה בישראל, שתביא להפשרת הקיפאון המדיני הממושך, וכן כי ישוקם המוניטין של מצרים לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. מבחינה זאת התוצאות המדיניות והצבאיות של המלחמה היוו הישג למצרים,.  אנו נראה כי הן ההשג והן מניעת השגים צבאיים נוספים במדה ותוכננו היו כולם פרי תכנון מוקדם אשר נירקח במוחו הקונספירטיבי של הנרי קיסינג'ר ותואמו עם סאדת במתכונת הידועה כ"מזימה".

בתקופת מלחמת העולם השנייה הציב עצמו סאדאת לצד גרמניה ונגד הקולוניאלים הבריטים ולכן מאוחר יותר הבריטים שפטו אותו וכלאוהו למשך 3 שנים.  כאשר עלה לשלטון שינה אנואר את החוקים ואת סדרי העדיפויות.  אנואר, בניגוד לקודמו גמאל עבד אל-נאצר, עמד על כך שמצרים תהיה מדינה עצמאית ותשוחרר מהשפעת ברית המועצות.  לכן, מיד עם עלייתו לשלטון, גירש סאדאת כ-20,000 יועצים ואנשי סגל צבא סובייטים.

סיכום בינים לגבי האישיות

סאדאת התחיל את כהונתו עם דעות העוקבות אחר מסלול קודמו בשלטון.  הוא נחשב בתחילה לשליט חלש, לשליט של פשרה בין הפלגים ברשות מפלגת השלטון המצרית. עם הזמן הוא גדל והאדיר דמותו. הוא הוכיח את תעצומותיו ונחישותו.  הוא הוכיח שהוא לא רק מדבר אלה אף מבצע, הוא הכריז כי יצא למלחמה ועשה זאת. לסאדאת היה חשוב ביותר להשיב את חצי האי סיני למצרים ויש הטוענים שלכן חתם על הסכם שלום עם ישראל.

סאדאת פעל בהתאם לעקרונות אשר חשב כנכון לעשותם, למרות כל המתנגדים מבית לחתימת ההסכם, סאדאת ידע שההסכם הזה יקרב אותו אל ארה"ב על חשבון ברית המועצות. וכך הווה, מצריים זכתה לאחר חתימת ההסכם להיות בת ברית של ארה"ב וקיבלה סיוע צבאי וכספי בשווי מיליארדי דולרים.  מאידך-גיסא, סאדאת נרצח עקב חתימתו על הסכם השלום עם ישראל וניהול מערכת של יחסי שלום עמה.  להוותנו, אותם גורמים אשר התנגדו לחתימת הסכם השלום עמנו ורצחוהו עקב כך, חיים, קיימים ופורחים כיום במצרים ונימצאים בעיקר אך לא בלבד, באירגון "האחים המוסלמים" שהינו בעל הסיכויים הרבים ביותר לתפוס את השלטון במצרים משיחוסל ככל הניראה שילטון הצבא שם לאחר בחירות כלליות בסוף השנה.

חלק מהרצון להשתחרר מעולה של רוסיה הסובייטית ולפיתת החנק שלה על מצרים תורגם אצל סאדאת בפזילה אז לעבר המערב וההזדמנות לכך היגיע בשנים הראשונות לשנות השיבעים למאה הקודמת עם עליתו לשלטון על מצרים.  כפי ששנים קודם לכן תמך ונהה, כקצין צעיר בשנים שלפני מלחמת העולם השניה, אחר כוחה העולה של גרמניה הנאצית, לא משום האידאולוגיה הנאצית אלא כביטוי לרצונו להשתחרר מעולו של הקולוניאליזם הבריטי.

משה דיין – שר הביטחון בתקופת ארועי מלחמת ים הכיפורים

יליד 20 מאי 1915 – נפטר 16 אוקטובר 1981 . מצביא, מדינאי ואיש ציבור, ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, ומפקדו במהלך "מבצע קדש"- 1956. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין בשנת 1977.

בתגובה להצעת השלום של סאדאת בשנת 1971 הצהיר שר הביטחון דיין: "טוב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח".

בשנת 1966 שהה דיין באזור הקרבות בוויטנאם. ניראה כי אז ספג רשמיו בנוגע לפוליטיקה של הקונספירציה אשר רווחה בכל מעללי האמריקנים שם, ובפרט מעלליו של שותפו למזימה לעתיד הנרי קיסינג'ר.        

סיכום בינים לגבי האישיות

דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי, יוזם.

כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, כמידת ההערצה שחש הציבור כלפיו לפני המלחמה, כך עוצמת משבר האמון כלפיו בתקופה שלאחריה. ניראה כי התעורר חשד בקרב ציבורים נירחבים אודות נושא הקונספירציה.  דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים.

.

השתלשלות הקונספירציה אשר הובילה לכישלון הקונספציה

תובנות המאגדות נסיבות ועובדות יחדיו העולות מהאמור עד כה

דיין היה מראשי המתנגדים לנסיגת ישראל מן השטחים שכבשה במהלך מבצע קדש. הוא סבר כי לא ניתנו מספיק ערבויות לכך שרצועת עזה לא תהפוך שוב לבסיס טרור שימרר את חיי תושבי המדינה. את דעתו לא היסס להביע אף בפני מזכירות מפא"י.

על רקע זה, התנגדותו להחזרת שטחים וחזרה לגבולות 1967 , ניתן להבין את מהלכיו שקדמו למלחמת יום הכיפורים שעליהם נסוב מאמר-מחקר זה.  אפשר כי קיווה, או אף היגיע להבנה עם הנרי קיסינג'ר כי פעילות מצרית מוצלחת באזור סיני, והסדרים של אחר המלחמה יחד עם רגיעה בחזית מלחמת ההתשה, תשחרר את ישראל מהצורך להחזיר שטחים ביו"ש.

מעמדו של דיין בציבוריות הישראלית היה של ראש ממשלה בפועל למרות שכיהן כשר ביטחון תחת לוי אשכול ההססן ותחת גולדה מאיר הנימרצת והמוכשרת אך חסרה כל הבנה צבאית.  לאור זאת, ניתן להבין את החרות שנטל לעצמו משה דיין לנתב מהלכים לאומיים ובינלאומים קונספירטיבים בלא שטרח לידע את הממונים עליו, ראש הממשלה, הממשלה וכנסת ישראל.

מעט חומר רקע אשר הוביל לתוכנית הקונספירטיבית המשותפת

תוכניתו של הנרי קיסינג'ר נישענה על עמודי הגיון מוצק ופגשה צבר אינטרסים מהצד המצרי אשר היה בשל לקבלה בעוד ישראל שימשה שחקן חיזוק, זה ה-שה לעולה לכל ענין התוכנית.  ניראה כי למרות שבסופו של יום יכול היה הנרי קיסינג'ר לסמן הצלחה מדינית אסטרטגית אמריקנית, הרי רובה של הצלחה זו באה על חשבונה של ישראל אשר שיכלה שנים ומחצה אלפים מבניה ומצרים אשר איבדה עשרות אלפים מחייליה.  אנו כבר הצבענו לעיל  על אופיו והתנהלותו הפרגמטית חסרת הרחמים והתועלתית של הנרי קיסינג'ר אשר לא ניטרדה כלל מאובדן חיים וכלי מלחמה ובלבד שתושג המטרה המקדשת את האמצעים.

סיכויי הצלחתה של המזימה האמריקנית היו גבוהים באשר בישראל שררה הקונספציה הגורסת כי הצבא המצרי לא יעז להתעמת עם הצבא הישראלי "האדיר" וכך, בתמרון מדיני מתאים יבשילו התנאים לתקיפה מצרית ולחוסר תגובה, או לתגובה מוחלשת והססנית ישראלית ראשונית.  דיין הובא בסוד התוכנית, עקב מעמדו הבילתי מעורער בישראל ויכולתו לגלגל מהלכים עקב כך מעל ראשי הממונים עליו, על מנת להבטיח כי התוכנית תתקדם בצורה נאותה ללא תקלות מהצד הישראלי.

בהתאם לתוכנית מזימת קיסינג'ר, אשר יש להניח בוודאות כי נערכה במחשכים ללא ידיעה מוקדמת של בתי הקונגרס והממשל האמריקני (כדרכו של קיסינג'ר בארועים קודמים אחרים), הרי ישראל (דהיינו דיין, אשר פעל בנושא במתכונת קונספירטיבית קיסינג'רית), תאפשר לצבא המצרי לחצות את תעלת סואץ ללא התנגדות משמעותית, למצער סימלית ולתפוס קו מיוצב כ- 10 קילומטרים ממזרח לתעלה ולכל אורכה.

"הצלחה" זו תאפשר לשקם את הכבוד המצרי שניגף במלחמת ששת הימים, מטרה אשר היוותה משאת נפשו של אנוואר סאדאת וכמו כן תאפשר תנועה סדירה ושוטפת של אוצרות הנפט דרך תעלת סואץ מהמפרץ הפרסי, עובדה אשר תקל את הלחץ הכלכלי מעל מדינות אירופה וצפון אמריקה.

אך זו היתה אך חלקה הראשון של התוכנית שכל כולה נהגתה על מנת להביא לסיום מוצלח של חלקה השני והחשוב יותר מהפן האמריקני.  מטרתו של הנרי קיסינג'ר בייזום התוכנית לא היתה בהשכנת שלום בין ישראל למצרים למרות שזו היתה בהחלט תוצאה אפשרית של המהלך ואפשר שזו היתה מטרתו הראשית של משה דיין. מטרתו של קיסינג'ר היתה להעביר את מצרים מאזור גוש ההשפעה הסובייטית, הצבאית והכלכלית, לעבר המערב וארצות הברית בראשה.

לצורך זה נידרש קיסינג'ר למהלך משולב.  דהיינו, "ניצחון" מצרי לכשעצמו, לא היה מביא את מצרים לחיק המערב, דרושה היתה הוכחה ניצחת בתועלת, ביעילות וההשפעה המערבית ויתרונותיה למצרים על מנת לשכנע את אנוואר סאדאת כי יהיה זה מהאינטרס המצרי לחצות את הקווים לעבר המערב.  החלטה מעין זו אינה ענין של מה בכך עבור מצרים.  יש להבין הקשיים של החלטה זו בכך כי הצבא המצרי היה כל כולו מבוסס על נשק סובייטי מודרני בכמויות אדירות.  פרושה של חציית הקווים למערב היה כאוס אפשרי אדיר במוכנותו של הצבא המצרי למלחמה הבאה אם וכאשר, לפרק זמן של למצער כשנתיים.  דהיינו, המדובר היה בחשיפתה של מצרים למתקפת אויב בלא שתהיה ערוכה ומוכנה לכך כדבעי.

לצורך זה תוכנן מהלך אשר יביא בתמורה לניצחון המצרי התחילי, תגובת נגד מוצלחת ישראלית אשר "תחייב" את ארה"ב לקפוץ לקדרה ולשחרר את מצרים מעולה של ישראל.

הפעולה שניבחרה היתה מהלך הצליחת תעלת סואץ הישראלית לתוככי מצרים תוך איגוף שתי הארמיות המצריות והעמדתן בסכנת השמדה, על ידי אוגדת שרון יחדיו עם חטיבות ישראליות אחרות בקו התפר בין הארמיות המצריות.  מהלך ישראלי זה לא נערך יש מאין, הוא היה מתוכנן מבעוד זמן ואף נעשו לגביו הכנות מוקדמות וממושכות עם גישרי הגלילים והקצאת ואימון כוחות שריון מיוחדים לגרירת גישרי הגלילים וביצוע הצליחה.

הביצוע החלק להפתיע, יחסית למיקום וכמות הכוחות הענקית המצרית בסביבה המידית לאזור הצליחה הישראלית (הארמיות השניה והשלישית), וההתנגדות הסימלית המצרית לה, מבססת את המחשבה אודות תאום מוקדם ישראלי-מצרי-אמריקני בכל השתלשלות הצליחה והצלחתה.

כעת היגיע יומו הגדול של הנרי קיסינג'ר להנחית את איבחת החרב האחרונה להצלחת תוכניתו.  קיסינג'ר "שיכנע" את ישראל לסגת מ"ארץ גושן" והעמיד זאת בפני המצרים כהוכחה להשפעתה המאגית של ארה"ב על ישראל תוך  ש"מציל את מצרים" מלפיתת חנק ישראלית על שתי הארמיות הנצורות המצריות.

תוצאת מלחמת יום הכיפורים היתה כמצופה לגבי דידם של מצרים וארה"ב.  מצרים שיקמה את כבודה והיתה נכונה לכן לחתום על הסכם שלום מאוחר יותר עם ישראל.  ארה"ב צרפה את מצרים לגוש המדינות המערביות וחימשה את הצבא המצרי בנשק מערבי, עובדה אשר תקשה עליו להיסוב אחור שוב לעבר הגוש הסובייטי.  מצרים קיבלה חזרה את כל חצי האי סיני על אוצרות הנפט והמינרלים הטמונים בו ובתמורה נתנה פיסת נייר ושלום קר (אשר עתידו כיום לוט בערפל).  וישראל?  ישראל איבדה אלפים מבניה במלחמה. ישראל איבדה עומק אסטרטגי חיוני על אוצרות הטבע הטמונים בו.  ישראל יצאה עם ייתרונות שנויים במחלוקת אשר אפשר שממילא יתמסמסו ב"אביב העמים" המצרי כיום.

האם מדובר בתזוויג מיקרים בלבד, ביד הגורל?  ההקף בו אנו עוסקים אינו מאשש את ההסבר הרשמי למאורעות מלחמת יום הכיפורים, אך אשרי המאמין.

ההכרעות האמיתיות בממשלת גולדה לא התקבלו בפורום ממוסד כי אם ב"קבינט המטבח". בישיבתו של קבינט זה ב-3 באוקטובר 1973 נכח דיין, וכן נציגי אגף המודיעין אשר דיווחו לנוכחים על המצב בגבולות. נמסר כי אכן מסוגלים הערבים לתקוף את צה"ל מהמערכים הקיימים, אך הסבירות לכך הינה נמוכה. למחרת, ב-4 באוקטובר נמסר על פינוי משפחות בעלי התפקידים הסובייטים בסוריה ובמצרים. למרות התפתחות זו הייתה הערכת המודיעין בתוקפה - הסבירות למתקפה היא נמוכה. דוד אלעזר הכריז על כוננות גבוהה בצה"ל, אך לא גייס מילואים. רק בשעות הבוקר המוקדמות של יום הכיפורים עצמו השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום בשעה 18:00, וזאת על-פי מידע נוסף שסיפק ראש "המוסד", צבי זמיר, בעקבות פגישתו עם מקור מצרי רם-דרג, אשרף מרואן. בשעה 5:30 בבוקר התכנסה ישיבה בלשכת דיין. דיין דחה את ההצעה למתקפת מנע של חיל האוויר והפורום דן בעניין גיוס המילואים. דיין דחה את דרישת אלעזר לגיוס מילואים מלא, ודרש כי יגויסו מילואים הדרושים "למגננה בלבד". דיין טען כי יש חשיבות לכך שישראל תיראה כמותקפת ולא כתוקפנית בעימות זה, על מנת להבטיח את תמיכתה של ארצות הברית. שיקול זה נראה לו כגובר על כל שיקול צבאי שדרש גיוס כוחות וריכוזם המהיר אל מול המהלומה הקרבה.

חשובה כאן לצורך עניננו היא התנגדותו הנחרצת והעיקבית של משה דיין לגיוס מילואים כולל כנגד כל שיקול צבאי הגיוני.  אפשר כי היה נאמן לסיכומי "המזימה" המדוברת.

האמריקאים שלא היו מודעים לקונספירציה, אכן העריכו לפי פריסת צבאות מצרים וסוריה ודיווחי סוכניהם כי אכן  עומדת לפרוץ מלחמה. הם העבירו לישראל את המידע אשר היא מצידה דחתה אותו.  קיסינגר ודיין ידעו את האמת ושתקו.

בשל חילוקי דעות אלו צורפה גולדה מאיר לדיון. בין הדיון עם דיין ובין הצטרפותה של גולדה חלפו שעתיים. לימים קבעה ועדת אגרנט כי אחד ממחדליו הגדולים ביותר של אלעזר הוא כי השהה את גיוס המילואים עד שגולדה תכריע בעניין.

גם כאן קיימת תמיהה.  הכיצד יכלה וועדת אגרנט להאשים את דוד אלעזר באי גיוס מילואים והמתנה להחלטת גולדה מאיר כאשר השר הממונה על דוד אלעזר, משה דיין, אשר הוא המוסמך הבילעדי להכריז על גיוס מילואים רחב והוא שהתנגד לכך נחרצות, הוא שיוצא יבש מכל הענין.  היתה לדיין אחריות ישירה ומניסטריאלית יחדיו, לאי גיוס המילואים.  שוב, אפשר כי דיין עקב בנאמנות אחר סיכומי "המזימה" עם קיסינג'ר וסאדאת.

גם גולדה דחתה את הדרישה למהלומה אווירית מונעת, אם כי הכריעה בעד גיוס מילואים מוגבר מזה שדיין הסכים לו, אם כי פחות מזה שדרש אלעזר. ל"הפתעה" הכללית של המלחמה נוספה העובדה כי הפלישה לא החלה בשעה לה ציפו, כי אם ארבע שעות מוקדם יותר, בשעה 14:00.  כמובן כי זה הינו אך משחק מילים, באשר מוכנותה של מדינה למלחמה וההתרעות לקראתה אינן עומדות על מספר שעות לכאן או לכאן. אין מהפן האסטרטגי כל חשיבות באם המלחמה פרצה ב: 14:00 או ב: 18:00 והאמירות בדבר ההפתעה עקב התקיפה המצרית המוקדמת באות לכסות על ידיעה אודות התקיפה אך כתרוץ עבור אי המוכנות ביודעין לקראתה, אשר ההגיון והנסיבות מורות כי נעשתה בכוונת מכוון, למצער בכל האמור לחזית התעלה המצרית.

לאחר שני ימי מלחמה, נראה היה כי מצבה של מדינת ישראל הוא בכי רע. הצבא המצרי חצה את תעלת סואץ וניתק את מעוזי התעלה. מתקפת הנגד הישראלית נכשלה. מאות טנקים ועשרות מטוסים מכוחותינו אבדו בימי הלחימה הראשונים, ובצפון נערכו קרבות בלימה קשים, כאשר בשלבים מסוימים היה אך קו דק של נחישותם של השריונאים והטייסים שהפריד בין הסורים ובין יישובי הגליל.

בישיבת הממשלה שנערכה באותו יום, 8 באוקטובר 1973, זעזע דיין את הממשלה כשהיציג נתונים על המצב לאשורו (התעמולה הרשמית דיברה על ניצחונות ועל אווירת "נשבור להם את העצמות"). דיין הציע נסיגה לאזור שארם א שייח, והקמת קו "בשליש המערבי של סיני". 

ניתן לראות בהצעתו של דיין כהבנה אסטרטגית של מצב המערכה בדרום והצעה לגיטימית להסיג כוחות על מנת לשמרם מאבדן כולל.  מאידך-גיסא, ניתן לראות בהצעת דיין זו כעוקבת אחר "המזימה" המתוארת לעיל באשר תאמה את קווי התוכנית אשר סוכמו עם קוסינג'ר וסאדאת בהסתר משאר חברי ההנהגה הישראלית.

חודש אוקטובר, נחשב כנקודת השפל החמורה ביותר אליה הגיע דיין. הצעתו לנסיגה של הכוחות מהשליש המערבי של סיני לא התקבלה. רב אלוף חיים בר לב אשר נתמנה למפקד חזית הדרום, מעל ראשו של שמואל גונן (גורודיש) שתפקודו היה לקוי, הצליח לייצב את המצב בחזית הדרום ובצפון הצליחו לוחמינו לבלום את המתקפה הסורית, ואף חדרו לשטח סוריה. בקרבות שריון שנערכו ב-13 באוקטובר וב-14 באוקטובר הצליח צה"ל לשבור את מתקפת השריון המצרי, ובלילה שבין 15 באוקטובר ו-16 באוקטובר חצתה אוגדתו של אריאל שרון את התעלה. הפסקת האש ב-24 באוקטובר סיימה למעשה את המלחמה.

מספר עובדות ותובנות נוספות

בשבועים אשר קדמו לתקיפה המצרית ביום הכיפורים 1973 , קיבלו יחידות ההנדסה הצה"ליות של פיקוד דרום בגזרת התעלה הוראה מטכ"לית (והדגש הוא על מטכ"לית ולא פיקודית, באשר ניראה כי אלוף הפיקוד גורודיש לא היה מאשר מהלך מעין זה), לפרק את שדות המוקשים בגזרת הצליחה המצרית ודרומה לה לאורך 120 ק"מ.  זהו צעד שאינו אך תמוה, הינו מחריד ומופקר.  באם ניזכר כי שדות מוקשים אינם ברגיל מפורקים, לעיתים משך עשרות בשנים ולעיתים לעולם לא, הרי בולטת פעילות זו ומעידה על כוונה ברורה להקל על התוקף, במקרה זה הצבא המצרי.

אין כל סיכוי כי המטכ"ל הישראלי היה מוציא הוראה זו ללא הנחיה מפורשת של משה דיין (אשר כבר נאמר לגביו כי היה ראש הממשלה דה-פקטו), אשר ככל הידוע "לא טרח" לעדכן את הממונים עליו.

כשבוע לפני הצליחה המצרית הוסג גדוד ארטילריה ישראלית מגזרת הצליחה אחורה לישראל (מתוך שנים הקיימים בגזרת הצליחה המצרית).  גם במקרה זה ההוראה לכך היתה מטכ"לית ולא פיקודית.  גם במקרה זה ניכרות טביעות האצבע של משה דיין.

אין עוררין כיום על הקביעה כי כוונות התקיפה והצליחה המצריות היו ידועות לצה"ל עד כדי סימון היום הקובע לצליחה (ענין שעת הצליחה המדוייקת הוא משני ואינו כרוך בתכנון האסטרטגי לסיכול המתקפה).  המתנגד הראשי לגיוס המלואים, בלא שנתן הסבר רציונלי לצעדו זה, בניגוד לגישתו המובנת וההגיונית לאור הנסיבות הניפרשות של דוד אלעזר הרמטכ"ל ובלא שגולדה מאיר העזה לחלוק על כך,  היה שר הביטחון משה דיין. 

אנו קובעים כאן לאור האמור לעיל עד עתה ולאור הקשרים נסיבתים מוצקים ורמה גבוהה של סבירות כי דיין פעל בהתאם לתוכנית סדורה (זו הקונספירציה - המזימה) כפי שסוכמה בינו לבין קודקוד המשולש הנרי קיסינג'ר אשר תאם זאת מצידו עם זרוע המשולש השניה אנוואר סאדאת.  חשוב לציין כי התוכנית הקונספירטיבית לא עברה כל אישור של מוסדות מוסמכים בכל אחת ואחת מהמדינות המעורבות, ישראל, מצרים וארה"ב, אלא היתה נחלתם של מספר שותפי סוד ברמות הגבוהות ביותר, עובדה אשר הבטיחה הצלחתה.

מן המפורסמות הוא הדיווחים בנוגע למצבו הנפשי הקשה של משה דיין החל ביום השני ללחימה ואילך כאשר הובררו ממדי האסון בחזית הדרום. התקפות הנגד הצה"ליות התנפצו והתרסקו ומספר אבדותינו הלך  והאמיר באורח מבהיל.  דיין לא היה מרכי הלב, האיש היה קשוח ולמוד ניסיון וקשיים נפשיים לא היו ברגיל מנת חלקו.  ומכאן, ניתן בהחלט (גם) לשייך חרדות נפשיות אלו של דיין כהבנה לאשר הוא עולל ברקיחת המזימה המשותפת עם קיסינג'ר וסאדאת.  ניראה כי ציפה למספר אבדות נמוך ביחס אשר יצדיקו את "המזימה" אך אלפי ההרוגים ועשרות עלפי הפצועים טלטלו את האיש למערבולת ריגשית קשה, מפאת שחש כי במעשי ידיו המדובר.

הד"ר ציפורה כוכבי-רייני מביאה עדות שמיעה (לא פעם אחת, חמישים פעמים כדבריה) מפי הסופרת נעמי פרנקל ז"ל אשר העידה בפניה כי בבוקר ההתקפה המצרית בשעה 4:15 (לפני הישיבה הרשמית שניקבעה ל 05:30 ), היתה עדה לשיחה צדדית אשר נערכה בין שר הביטחון משה דיין לבין הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר (דדו) ובה נישמע אלעזר מתחנן להסכמתו של משה דיין למכת מנע כנגד המצרים.  תחנוניו של דוד אלעזר לא נענו ובקשתו נידחתה.  באתה השיחה הוסיף ואמר דיין "יש לנו הסכם עם קיסינג'ר כי אנו איננו תוקפים את הערבים אלא אנו ניתן להם פעם אחת סטיפיקציה של ניצחון.  אז אחרי זה, ניתן יהיה לעשות עמם שלום".  הנה הדברים שחור על גבי לבן מפי הגבורה עצמה.  אם זו אינה מזימה אשר דיין מודה בקיומה, מהי מזימה, מהי קונספירציה?

העיתונאי אדם ברוך ריאיין בשנת 1987 , את שמואל גורודיש אלוף פיקוד הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים, במקום "גלותו" באפריקה.  בראיון זה סיפר גורודיש כי דיין שאל אותו כחודש ומחצה לפני פרוץ המלחמה כדלקמן: "כיצד תושפע היכולת להגן על סיני אם ניתן למצרים את התעלה?".  שאלה זו מורה בבירור כי הרעיון לוותר, למסור ללא קרב את התעלה כבר שכן קבע במחשבתו וכי בהחלט ניתן להעריך כי אפשר והיה חלק ממערך-מזימה לעשות בדיוק כך, בעודו מגשש לקבל את גישתו של גורודיש למהלכים אלו דהיינו, לוודא האם יוכל לסמוך על גורודיש כחלק מרקיחת הקשר, אם לאו.

קיימת בידינו עדותו של אדם בדרג אזרחי בכיר (לא נחשוף שמו כאן) הטוען כי בהתאם לעדותו של איש מילואים לפניו, פרצה המלחמה למעשה שבוע לפני הצליחה המצרית בהפצצת בסיסי צה"ל בסיני על ידי חיל האוויר המצרי.  כמו כן נילכד גנרל מיצרי ו- 14 חיילים בסיני הישראלית.  שני הארועים לא הורשו בפירסום ואינם ידועים  בציבור הישראלי.

מיד לאחר צליחת אוגדת שרון את התעלה דרשו ראשי הצבא המצרי מסאדאת להעביר מיד דיביזיה מצרית לגדה המזרחית של התעלה על מנת לתקוף ולהשמיד את ראש הגשר הישראלי שם.   הללו כמובן לא היו שותפי סוד למזימה וסאדאת בהתאם להתחיבויותיו ל"קשר" אישר להעביר רק את חטיבה 25 המצרית אשר כמובן לא היתה מסוגלת לנער את ראש הגשר הישראלי.

על מנת להיות הוגן, עלינו גם להניח כי כל השתלשלות הענינים אשר קדמו למלחמת יום הכיפורים, כל האטימות והעיוורון שגילו ראשי מדינתנו לנוכח העדויות המוצקות למלחמת חורמה המתגלגלת לפתחנו, נבעו מטיפשות, טימטום, תרבות הסמוך הקלוקלת, גבהות לב, תסמונת "אני ואפסי עוד".  ועל כך נאמר: באם נושא הקונספירציה הינו הנבלה הרי ענין הטיפשות והעיוורון הוא הטרפה.  כך או כך מנהיגינו דאז יצאו רע, רע מאד בעין ההיסטוריה, בעוד אך הדרג הצבאי שילם את המחיר ובהחלט לא לגמרי באשמתו.

חזרה לענין רצח ג'ו אלון ז"ל

רקע עובדתי לנושא הרצח

הרצח בוצע על ידי רוצח מקצועי וברי כי לא נעשה לשם שוד או גנבה.  העלמותו של הרוצח מזירת הפשע כה במהירות ויעילות מעידה על תיכנון מוקדם וגיבוי מסיבי למעשה

תגובתו של נשיא המדינה דאז עזר וויצמן לשאלה באם הינו יודע מדוע נירצח ג'ו אלון, השיב הלה נירגנות כי "האיש ידוע כשתיין שאינו סוכר פיו בעת שיכרונו".  כלומר, עזר וויצמן היה מודע לנושא הרצח על רקע קונספירטיבי אך לא יסף ולקח סודו עמו לקיברו.

המסמכים הנוגעים לרצח לא יכולים היו להיות מושמדים ללא תאום והסכמה מפורשים עם גורמים מוסמכים בישראל ובארה"ב דהיינו, מישהו או משהו במדינת ישראל היה מעונין לחדול לחטט בניבכי פרשת הרצח ולהשתיקה ומסיבות טובות לטעמו.

השתלשלות המקרים לאחר הרצח מעידה על תאום הדוק בין רשויות החקירה האמריקניות לבין רשות ישראלית ובמקרה זה המוסד לביון הישראלי בהוראתו של משה דיין אשר היה המוציא והמביא, "ראש הממשלה בפועל", השליט הביטחוני הבילתי מעורער על מדינת ישראל אשר על פיו יישק כל דבר בתקופת בין המלחמות (ששת הימים ויום הכיפורים).

לאור זאת, אנו מעריכים ברמה גבוהה של סבירות כי ג'ו אלון ז"ל נרצח על ידי מחסל מקצועי שלוח אירגון הביון האמריקני אשר פעל לבקשת אירגון הביון הישראלי אשר פעל לבקשת דיין להוציא לפועל את הרצח ולהשתיק את ג'ו אלון לנצח.  כמו כן אנו מניחים כי הוצאת הרצח היתה אינטרס משותף של ישראל והאמריקנים.

כעת, מהו המידע החשוב שנשא ג'ו אלון אשר היה לטעמם של דיין והאמריקנים מצדיק להשתיקו?

קיימת תאוריה נוספת, אשר אנו הפעם נכנה אותה תאוריית קונספירציה לאשורה, הטוענת כי ג'ו אלון הפך סוכן כפול של שרותי הביון האמריקנים בנוסף לתפקידו הרשמי כניספך האוויריה הצה"לי בוושינגטון.  איננו יכולים להזים באורח מושכל תאוריה זו, אך מתאור תכונותיו, אופיו ומעשיו למען מדינת ישראל לפני הגיעו לתפקידו בוושינגטון, הרי שתאוריה זו אינה מחזיקה מים, האיש ג'ו אלון בפשטות לא היה האדם שיעסוק בכך.

גם תאוריה שהופרחה באויר בדבר הרצחו של ג'ו אלון בידי אירגון טרור פלשתיני הינה אומנם אפשרית תאורטית אך אינה עומדת במבחן המציאות.  אירגוני המחבלים עשו צעדיהם הראשונים בפעולות חבלה בשנים אלו ויכולותיהם היגיעו בעיקר עד אירופה כאשר צפון אמריקה היתה הרחק  אז ממסך הרדאר שלהם.  רצח מסוג זה מהווה מקור לגאווה ולהוכחת מסוגלות לכל ארגון חבלה אך כל אירגון שהוא לא לקח אחריות לרצח.  דומה ואנו משתמשים בתאוריות פעולות חבלה כפי שאנו משתמשים בפח האשפה, כל דבר ניזרק אליו.

גם לתאוריה שהופרחה באויר באשר לרצח על רקע רומנטי לא נימצאו כל סימוכין ותאוריה זו גם היא מצאה מקומה בפח האשפה של סיפורי הסבתא.

נדגיש שוב כי דבר אינו ידוע בוודאות, אין הוכחות מוצקות לנאמר כאן וכל ההערכות נישענות על סבירות והקש הגיוני.

מה שניראה סביר יותר הוא כי ג'ו אלון נחשף למידע סודי.  כה סודי עד כי האפשרות שידלוף ממנו והחוצה חייבה את חיסולו הסופי.   ככל הידוע כיום המידע הסודי ביותר לאותה התקופה שעמד ביחסי שתי המדינות, ישראל וארה"ב, היה נושא המזימה (הקונספירציה) שנירקמה בין הנרי קיסינג'ר, משה דיין ואנוור סאדאת כפי שתואר לעיל.

לכאורה, גם אם חשוד היה ג'ו אלון בפשיקת שפתים עקב נטייתו לטיפה המרה באוח מופרז, הרי כל שישראל הרשמית צריכה היתה לעשות (וזה אינו המקרה, ישראל הרשמית לא היתה מעורבת במזימה), היה להחזירו לישראל ולנטרלו מהסביבה עד פרוץ המלחמה.

אך לא, ג'ו אלון נירצח בארה"ב כשלשה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בפעולה הניראית כמתואמת בין שתי המדינות, עובדה המרמזת על כי גם לאמריקנים (הנרי קיסינג'ר) היה אינטרס מובהק בהשתקתו וזאת בנוסף לישראל (משה דיין).

נציגי ישראל בחו"ל נחשפים תדיר בסמכות וברשות לסודות מדינה ואמונים על שמירתם, איננו רוצחים ישראלים על שמחזיקים סודות מדינה עקב תפקידם.  כאן המקרה שונה, יצרים אישיים של המעורבים ובפרט הנרי קיסינג'ר ומשה דיין, היו מעורבים עמוקות עד צוואר.  כה עמוקות עד כי ראשם של השנים היה מתגלגל בחוצות במדה והיו נודעים פרטי המזימה מבעוד מועד.  יתרה מזו, המזימה שנרקחה לא היתה סוד מדינה כהלכתו אלא סודם של קושרים אשר נצרו ובודדו את סודם מסביבתם והממונים עליהם ולכן היה עליהם לפעול במתכונת אירגון לשם פשע הנוהג להשתיק, כלומר לחסל את אלו המסכנים תוכניותיו.  ג'ו אלון, בכך שהחזיק באורח כלשהו במידע לגבי "המזימה" שנירקמה היווה סכנה לקושרים.

יתרה מזו, לא בכדי הבאנו תאור אינטימי יותר של כל אחד מהמעורבים ב"מזימה".  אופיו של ג'ו אלון נותן רגלים לסברה כי הלה היווה סכנה פעילה לקשר שנירקם דהיינו, אפשר כי ג'ו אלון איים לחשוף באורח פעיל את המזימה באשר כישראלי, איש צבא, איש מצפון ולוחם, סביר כי לא יכול היה לשאת את המחשבה כי נחשף למידע אודות ה"מזימה" ולא ידווח על כך לרשויות הישראליות המוסמכות, ענין אשר ממילא היה בגדר הגדרת תפקידו.

מבקרי תאוריית המזימה

יוסי מלמן -

עיתונאי, עיתון "הארץ".  לגבי מלמן ניתן בהחלט לומר "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".  בית הגידול של מלמן מעיד רבות על אופי כתבותיו, הוא מחוייב לאדונו, פרנסתו תלויה בכך, הוא "יטוהר" באיבחת תהום הנשייה במדה ויצא נגד הקו של אדוניו הידועים מזה זמן רב בגישתם הסטליניסטית למתנגדיהם הרעיונים.  מלמן יצא בכתבה השמה ללעג ולקלס את תאורית המזימה לעיל.  כינויים כגון "הזויים", "תאוריה המשולה לתאוריית החוצנים" או ל"תאוריות אלביס פרסלי", שימשו כנשק בידיו לבזות את האמור כאן.  הוא הגדיל לעשות ושם ללעג ולקלס אל ד"ר אורי מילשטיין מוביל הרעיון המוצג כאן לעיל, החוקר וההיסטוריון החשוב והאמין ביותר החי במדינת ישראל כיום וכינהו "שנוי במחלוקת". שנוי במחלוקת על ידי מי מילמן, על ידך ומחלק התה במסדרונות עיתון "הארץ"?

מילמן גיבב השמצות והיזה רסיסי לעג לכל עבר בעוד כי אינו מבחין בדבשתו הוא (תסמונת ראש בת היענה).  הוא הרי תומך-שוטה בגרסה הרשמית למלחמת יום הכיפורים (מסיבות פוליטיות ברורות) אך אינו משיג כי דווקא ההסבר הרשמי בהחלט אפשר כי הוא-הוא הקונספירציה.

מילמן אינו בוש לבטל מכל וכל את עדותו של איש חיל ההנדסה אשר העיד כי יחידותיו הצטוו לפנות את שדות המוקשים הצה"לים בגזרת הצליחה שבועים לפני שארעה.  הטיעון של מילמן הוא מוזר.  "הלום קרב" הוא מכנה את האיש על מנת לאשש סברתו כי האיש "מפטפט שטויות".  אכן במדינת ישראל חיים עשרות אלפי חיילים לשעבר הלומי קרב, הללו מועילים לחברה, אנשי משפחה, משכילים, מחנכים, בעלי עסקים פורחים, מנהלי חברות ופרוייקטים המאדירים את שמה של ישראל.  אהה כן, הינם גם "הלומי קרב".

לסיכום, מלמן לא הוכיח דבר, להכא ולהתם אך אנו כעת מודעים לכשרון ההשמצות והכאת השליחים במקום התיחסותו למהות.

אורי בר-יוסף -

בר-יוסף  מלמד במחלקה ליחסים בינלאומים באוניברסיטת חיפה.  הלה נוקט באותה הדרך אשר בה נוקטים מירב ה"האינטלקטואלים האקדמים" בנינו. דהיינו, כאשר העובדות שבידיהם הינם חלשות או תלושות והם יודעים זאת אך נטייתם הפוליטית, האג'נדתית אינה מניחה להם לנקוט ביושר אישי ואינטלקטואלי, הריהם תוקפים את השליח.  בר-יוסף תוקף את  הד"ר אורי מילשטיין, חוקר ההיסטוריה הישראלית בעת החדשה, הנודע ביותר בציבור במדינת ישראל, בכנותו אותו "שנוי במחלוקת" ""מומחה"" (בלשון סגי נהור כמובן).  לגבי דידו של בר יוסף הרי כל העדויות לתקפות "המזימה" ניתנו על ידי אנשים "שכבר אינם זוכרים כיאות" כנעמי פרנקל ז"ל ולכן עדותה חסרת בסיס (כן, באמת? איזה מזל , מזלו של בר-יוסף, שהיא איננה בחיים).  גם עדותו של שמואל גורודיש לפני העיתונאי אדם ברוך מקוטלגת אצל "האינטלקטואל" בר-יוסף כחסרת בסיס.  האם שאלתו של דיין "אם ניתן למצרים את התעלה" (בהקשר ליכולתנו להגנת סיני) אינה יכולה להתפרש בבירור כהובלת אלוף הפיקוד גורודיש "לפיתרון" אותו מובילים דיין וקיסינג'ר ולאו דווקא פירושו של בר-יוסף?

ברי הוא כי בר-יוסף שייך לעדר מרובעי הראש, המוח והמחשבה המתרוצצים באקדמיה שלנו.  הללו ניצמדים לתאוריה מסויימת וצמד סוסים משתוללים לא יפרידו בינה לבינם.  הללו אינם יודעים פרושה של ספקנות, ראש פתוח ואופקים רחבים, הללו כלואים בדלת אמותיהם הרעיונית וכל העולם הזוי לטעמם.

את הערוץ הראשון הוא מבטל באצבע צרדה כרודף רייטיג ("מניפולציה גסה" מכונה המשדר-שוו בנפשכם), אשר הביא את הסרט "מי רצח את אבא" העוסק ברצח ג'ו אלון ז"ל לידיעת הציבור.  אז אנו הבנו, "זכותו של הציבור לדעת" היא אך ורק כאשר מדובר בהעלאת דעות מפרגנות לאלו של בר-יוסף ואנשיו מהנישה הפוליטית המתאימה.  אין זכותו של הציבור לדעת ויש להשתיק כל דעה נוגדת שאינה תואמת-ברנג'ה, לתפארת מדינת ישראל, הללויה.  יבורך הערוץ הראשון אשר העלה את הנושא המוזנח והמושתק לסדר היום הציבורי ובכך עורר פולמוס בריא החיוני לקיום כל חברה דמוקרטית.

לסיכום.  גם בר-יוסף כתב-וכתב ולמעט השמצות של מתנגדיו לא הוכיח דבר שכנגד.  אנו תקווה כי התנהלותו אינה מעידה על עמיתיו לאקדמיה למרות שיש לנו ספקות בנידון.

הערה:

מחבר תחקיר-מאמר זה נילחם במסגרת אוגדת השריון 146, אוגדת העתודה הצה"לית המטכ"לית בפיקודם של האוגדונר מוסה פלד והמח"ט יוסי פלד אשר היתה אוגדת המילואים הראשונה (שריון) לטפס מצפון ימת-הכינרת אל רמה"ג בצהרי יום שני בשבוע (המלחמה החלה ביום שישי, יומים קודם לכן).   הטנקים הסורים היו נייחים על שפת המצוק המשתפל לכינרת ולא הראו כוונה להתקדם יותר מאשר השיגו עד כה.  אפשר כי בכך הישיגו את יעדיהם.  יכול המחבר להעיד כי לא היה כל ארוע קונספירטיבי בלחימת האויב הסורי בכוחות הישראלים למעט התנגשות מדממת ואכזרית מעבר לכל דמיון של כוחות שריון עצומים אלו באלו, אשר בסיומה של לחימה, הושמד האויב כליל בעוד הטנקים שלנו נימצאו בתוך ימים קצרים עמוק בתוככי סוריה. ניכר היה כי ידו הארוכה והניפתלת של הנרי קיסינג'ר לא נגעה בארועים בגזרתה הצפונית של ישראל.

עוד לפני המלחמה דווח המלך חוסיין לגולדה מאיר בנוגע לכוונות הכניסה למלחמה הסוריות, אך היא ביטלה את הדיווח כלא אמין.

מאידך-גיסא, ניכר כי קיים היה תאום צבאי הדוק בין הסורים למצרים אשר על אף התכנון המוקדם הקונספירטיבי, ניראה כי לא היו מוכנים לסמוך בעינים עצומות על הסיכומים עם הנרי קיסינג'ר ומשה דיין והיפגיעו בסורים מבעוד מועד לתקוף בחזית הצפונית, נושא שממילא היה חביב על הסורים והזדמנות להשבת רמת הגולן לידיהם, על מנת ליצב חזית שניה ולהקל בכך על המתקפה המצרית בתעלה מדרום ובכך להבטיח הצלחתה הוודאית.

אהרון רול